ומספר הקסם הוא 150

אנחנו אנושיים, ובין היתר זה אומר שאנחנו מסוגלים לקלוט כמות מוגבלת של מידע בבת אחת. ברגע שאנחנו עוברים את החסם אנחנו פשוט מוצפים ומפסיקים לקלוט. ישנה מכסה אינטלקטואלית – המכסה שקובעת את היכולת שלנו לעבד מידע גולמי. כמובן שיש גם מכסה רגשית שמעבר לה אנחנו לא מסוגלים להכיל.
המכסה הזו נכונה לכמות הצלילים השונים שאנחנו יכולים להבדיל ביניהם, כמות הטעמים שאנחנו מסוגלים להבדיל ביניהם (תחשבו על לטעום 20 סוגים של אייס-טי, באמת היינו מסוגלים להפריד ביניהם רק על פי הטעם? אפילו בין קולה לפפסי רוב האנשים באמת לא מסוגלים להבדיל), וגם בכמות האנשים שאנחנו יכולים להיות קרובים אליהם.

מלקולם גלאדוול מספר על כך בספר "The Tipping Point" ובגלל שזה החלק בספר שאני הכי מעריכה (על אף הערכתי העצומה לגלאדוול, יש לו באמת שני ספרים נפלאים וזה לדעתי לא אחד מהם).
חשבו לרגע על האנשים שמותם יותיר אתכם באמת שבורים, תגיעו ככל הנראה ל-12 שמות, זאת לפחות התשובה הממוצעת שאנשים נותנים לשאלה הזאת. הקבוצה של האנשים הללו נקראת קבוצת הסימפטיה שלנו. אלו האנשים שאנחנו מקדישים להם את תשומת הלב שלנו – בטלפון, באופן אישי או במחשבה ודאגה להם. אם יש לך פי שניים מזה – האם אתה באמת אפשר להיות קרוב כל כך לכולם? או לזכור בדיוק מה כל אחד מהם סיפר לך? כדי להיות החבר הכי טוב של מישהו דרושה השקעה של זמן וכמובן בנוסף גם אנרגיה רגשית. לדאוג למישהו זה מתיש ביותר. ולפי מחקרים מעל ל-15 אנשים אנחנו מתחילים להיות מועמסים.

מספר הקסם – 150!

אבל מה שהכי הרשים אותי הוא המספר 150, מסתבר שאנשים בממוצע מסוגלים לפתח קשר אמיתי עם קבוצה של עד 150 אנשים. רק אז הם מסוגלים להכיר ולהבין אחד את השני, ואת האינטראקציות בינך לבין אחרים ובין אחרים לבין עצמם. זו המכסה הסוציאלית של האדם.

אבל למה? מאיפה המספר הזה 150?

רוב האבולוציה התפתחה בקבוצות קטנות, פנים אל פנים. האדם התרגל להיקשר ולפתח תחושות חזקות לכמות קטנה של אנשים. המספר הזה קיבל אסמכתא לאחר מחקר בקהילות קטנות שחיות בכפרים ברחבי העולם , וגם מארגונים צבאיים.
האמת שהיום, בעידן הפייסבוק, הפלאפונים והאימיילים הרבה יותר קל לשמור על קשר עם המון אנשים, וכמעט בטוח שלאף אחד אין רק 150 חברים בפייסבוק שלו. אבל עדיין, זה המספר. בערך זה גודל הקבוצה של האנשים שלא תרגיש נבוך להצטרף אליהם למשקה ללא הזמנה אם נתקלת בהם במקרה יושבים באיזשהו פאב.

ומה הסיבה מאחורי המספר?

לרב-יונקים – קופים, שימפנזים, בבונים וגם האדם – יש את המוח הגדול ביותר בין היונקים. וחשוב מכך, יש חלק ספיציפי במוח שנועד לאנשים ולקופים אחרים – הנאוקורטרס – הוא נועד להסקת מסקנות – והוא ענק אצלנו ביחס ליונקים אחרים . האנתרופולוג דובנר טוען כי זה קשור לגודל הקבוצה. מתברר שככל שהאיזור הזה גדול יותר – כך גדל גם הממוצע של גודל הקבוצה בה חי רב-היונק. פשוט דרוש איזור גדול יותר כדי להבין את הקשרים בין החברים השונים בקבוצה. כי עליך להכיר את הדינמיקה האישית בקבוצה, האישיות של כל אחד מחבריה, לדעת מה יגרום לאנשים להיות שמחים, לנהל את הזמן שלך ואת תשומת הלב שלך וכן הלאה.
בקבוצה של 5 יש רק 10 קשרים לעקוב אחריהם, ברגע שיש 20 חברים בקבוצה עליך כבר להבין 190 קשרים של שניים 19 שלך עם אחרים ו-171 של זוגות אחרים ביניהם .

אנשים הם אלו חיים בקבוצות הגדולות ביותר, ומנהלים את החיים הסוציאלים בקבוצות הגדולות ביותר, בגלל שאיזור הנאוקורטקס במוח שלנו הוא הגדול ביותר.

ויש לזה ביסוס מדעי

דובנר אפילו פיתח משוואה שעובדת לרוב רב-היונקים שמבוססת על היחס של גודל הנאוקורטקס לגודל המוח כולו ואצל אנשים התוצאה היא 147.8 – שזה בערך 150.
ולכן 150 הוא המספר לגודל הקבוצה שאיתה אנשים יכולים לנהל מערכת סוציאלית שבה אנחנו יכולים להבין מי האנשים וכיצד הם מתקשרים אלינו. זה הגודל כדי לעבוד כיחידה מתפקדת. כמובן שאפשר לגדול מעבר לזה, אבל נכנסות היררכיות וכללים ורגולציה כדי לשמור על לויאליות ואחדות. ועד הגודל הזה יש קשר בינאישי בין אדם לאדם ועם קבוצות גדולות יותר זה פשוט בלתי אפשרי, אנשים הופכים לזרים.

ומה אפשר לעשות עם זה?

ברור שאי אפשר להגביל כל קבוצה שהיא ל-150 איש, ועוד יותר ברור שאף אחד מאיתנו לא מתכוון עכשיו לבחור מי ה-150 שלו ולוותר על השאר. ככל הנראה חברות שהולכות וגדלות יכולות לצמוח טוב יותר אם יתייחסו למספר הזה. כי אפשר להפריד לקבוצות של עד 150 איש באותה קבוצה, באותו בניין וכו' כדי לשמור על הקבוצה הטובה ביותר. כך גם הסיכוי לעבוד יחד גדל.

בנוסף לדעתי, האמור לעיל מאוד רלוונטי היום למקומות עבודה וקצת פחות רלוונטי לחיים האישיים שלנו, מכיוון שאיננו חיים בקהילות כמו פעם ויש לנו קשרים אישיים עם קבוצות נפרדות של אנשים. וגם זה מסתדר לנו פה עם המתמטיקה 🙂


לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אנשים, גלאדוול, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על ומספר הקסם הוא 150

  1. יוני הגיב:

    מעניין מאוד, וגם בוודאות נכון כי בספירה האחרונה שעשיתי יש לי בדיוק 147.8 חברים 🙂

  2. יוסי הגיב:

    מעניין, אחלה של פוסטים, מתכוון להמשיך לקרוא בעתיד, תאשרי את החברות בפייסבוק…

  3. פינגבאק: תוכן עניינים (או: וואלה, מפה) | המון-על-ליזה

  4. פינגבאק: הפסיכולוגיה של פייסבוק: איך להיות פופולארי ברשת החברתית (WTF???) | המון-על-ליזה

  5. אורי הגיב:

    היי ליזה

    גיליתי את הבלוג רק לאחרונה, ואני בינתיים נהנה להשלים את הפערים – ומאוד נהנה מהטעימות שאת נותנת ממספר ספרים שאת קריאתם אני דוחה כבר הרבה זמן (ועוד אחד שעליו לא שמעתי על שהגעתי הנה)

    בנוגע ל-150: הפסקה הראשונה של הפוסט הזכירה לי "מאמר" שקראתי לפני כמה שנים. אמנם הוא באתר הומור, אבל בכל זאת נוגע קצת באותם הנושאים: http://www.cracked.com/article_14990_what-monkeysphere.html

    מקווה שאין התנגדות לקישור – למיטב זכרוני זה דווקא סיפק מעט חומר למחשבה, בעטיפה מבדרת משהו.

    • lizafireman הגיב:

      קודם כל – כיף לי שאתה נהנה לקרוא 🙂
      לגבי הקישורים – תרגיש חופשי, אני נהנית למצוא דברים חדשים 🙂

      ובנוגע ל-150 הקופים – יש שם נקודה ששפירא מתייחס אליה באחת ההרצאות שלו, להתייחס למישהו כאל אדם, אדם כמוך, זו אהבה. לא רק להבין שעומד מולך אדם, אלא להחשיב את רצונותיו, תקוותיו, כאביו כמו את אלו שלך (וזה הרי לגמרי לא טריוויאלי לעשות את זה).
      והרי לא תמיד זה כך, ולראייה בסיפור "כינורו של רוטשילד" של צ'כוב מתארים את ביתו וכך כתוב: "ובחדר ההוא מארפה, תנור, מיטה לשניים, ארונות מתים, שולחן עבודה וכל מטלטלי משק הבית" – ומארפה, שנמנית על אחד החפצים, היא אשתו של יעקב!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s